בהסתכלות על הטבע ועל העולם ניתן לראות שהאויב הגדול ביותר של האדם – זה האדם עצמו. זיהום אוויר, זיהום של האוקיינוסים והימים, הכחדת הטבע והצורך במזון דוחקים את העולם סביבנו ומי שישלם את המחיר בסופו של דבר זה האדם עצמו. גם בחיים עצמם התופעות הללו ממשיכות, ובמקרה של תמ"א 38 ניתן לראות כי הקושי הגדול ביותר להוצאת הפרויקט אל הפועל הם הדיירים עצמם. לפעמים מדובר על סכסוכים פנימיים, לפעמים הסיבות הן חיצוניות, אך בדירוג הסיבות מדוע תמ"א 38 לא יוצא אל הפועל – זוהי הסיבה הנמצאת במקום הראשון.
תמ"א 38 2 הסכמת דיירים – יורדים לשורש הבעיה
החוק היבש
מבחינת החוק קיים הבדל משמעותי בין תמ"א 38 במתכונת המקורית לבין התיקון ה-2 המכונה "פינוי בינוי". בעוד שלמתוכנת המקורית נדרשת הסכמה של 66% מן הדיירים בלבד, בתיקון ה-2 יש שינוי ויש צורך ב-80% מן הדיירים שיסכימו על המתווה. ההבדל הזה נובע מכך שלאור התיקון השני לחוק ישנו צורך להתפנות מהבית ולעבור לדירה אחרת לתקופה לא ידועה של בנייה. זהו שינוי משמעותי אותו לא ניתן להוציא אל הפועל ללא הסכמה רחבה.
סיבות לסירוב
יש מגוון של סיבות לדיירים שאינם מעוניינים בפרויקט. חלקם קשישים להם השינוי קשה במיוחד ומעבר מכניס אותם למצוקה. ישנם בעלי מוגבלויות אשר סידרו דירות נוחות במיוחד מבחינתם וכעת הם צריכים למצוא מקום חלופי שלא בטוח שיוכל לספק להם את אותם התנאים. קיימים גם הדיירים שרוצים הסדר כספי טוב יותר או פיצוי גבוה יותר מהחברה היזמית ולכן מסרבים בתחושה שפיצוי שכזה יגיע לאחר מאבק ועיכוב מספיק.
המפקח על הבניינים המשותפים
זהו הגוף אליו ניתן לפנות במידה ודייר סרבן אינו מסכים לחתום בשום פנים ואופן. לאחר שממצים את כל האפשרויות ניתן לתבוע בעזרת המפקח את הדייר הסרבן בבית המשפט ולהוכיח כי הסיבה שלו אינה סבירה (במידה והדבר אכן כך) ולכן יש לחייב אותו לעשות את המהלך. במידה ואכן בית המשפט יתרשם שזה המצב, הדייר יחויב להשתתף וגם בהוצאות המשפט שהתקיים בגללו.
