"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות". זהו אומנם משפט מהמקורות ונאמר לפני אלפי שנים, אך אין ספק שהוא רלוונטי עד ימים אלו ממש. כל אחד בישראל הוא בעל דעה, ולרוב דעה זו תהיה שונה משל חברו. על המצב הכלכלי, על פוליטיקה, על הביטחון, על התרבות ואלפי נושאים נוספים בהם אפשר להסכים לא להסכים. אך מה עושים אם רוצים להתחיל פרויקט של תמ"א 38 ומחפשים את הסכמת הדיירים כדי להניע את המהלך, אך מסתבר שישנם דיירים שמסרבים, לא מוכנים להצטרף או לא משתפים פעולה? דייר אחד כזה יכול להוריד לטמיון פרויקט שלם.
תמ"א 38 הסכמת דיירים – הדרך ארוכה ומפותלת
בעיות בדרך
השגת הסכמה של כל הדיירים היא האות להוציא מן הכוח אל הפועל פרויקט ענק כמו תמ"א 38 או פינוי בינוי. כאשר מדובר על בניין ובו גרות עשר משפחות, אפשר להבין כי לא בטוח שכולם יסכימו באותה השנייה על הרעיון. למרות חוסר ההסכמה הראשוני, חשוב להבין כי דייר אחד שמתנגד יכול להגיש ערר לועדות מחוזיות, לתבוע בבית המשפט ולעכב במשך שנים את יציאת הפרויקט אל הפועל.
הסכמת דיירים
אף על פי שתמ"א 38 ופינוי בינוי הם שני ענפים שאל אותה התוכנית, מעניין לגלות כי צריך רוב של 66% כדי להתחיל ולהניע תהליכים של תמ"א 38, לעומת רוב של 80% מהדיירים כדי להתחיל פינוי בינוי. ההבדלים נוסעים מכך שפינוי בינוי נחשב למורכב ודורש מן הדיירים פעולות אקטיביות יותר ולכן ההסכמה צריכה להיות רחבה יותר.
בית המשפט
לרוב מעדיף בית המשפט להפנות את הצדדים לגישור בכדי שיוכלו לפתור את הבעיות בדרכי נועם ובינם לבין עצמם. במידה והגישור נכשל ישנה הפניה חזרה אל בית המשפט כאשר השופטים נכנסים לעובי הקורה ובוחנים את הנושא מכל הכיוונים. במידה והסירוב של הדייר או הדיירים יימצא לא מוצדק וללא עיגון בקרקע, דיירים אלו עלולים להיות חשופים לנזק כלכלי כבד, ולכן פעמים רבות מעדיפים הסרבנים להתפשר לפני שמגיעים למעמד זה.
