גבעתיים היא עיר מרכזית בגוש דן. כאשר בוחנים את הנתונים מרתק לגלות כי בעיר גרים כשישים אלף תושבים, והרצון להתפתח ולגדול קיים כמעט בכל פינה. אך למרות הרצון הגדול, גובלת גבעתיים עם ערים כמו תל אביב ורמת גן כך שהשטחים האפשריים לפיתוח העיר ולהתרחבות נוספת פשוט נגמרו. אם כן, מהיכן יכולים להגיע תושבים חדשים אל העיר ולאפשר לבנים ממשיכים מגורים במקום? הרעיון של תמ"א 38 גבעתיים הגיע בדיוק בזמן. לקחת את הבניינים הישנים והנמוכים, לשפץ אותם ולהוסיף דירות נוספות שיכולות להעניק אפשרויות מגורים לתושבים נוספים. מצב בו כולם אמורים להיות מרוצים.
תמ"א 38 גבעתיים – כל הצדדים
היזמים
הקרקע בגבעתיים נחשבת יקרה והדירות במחירים גבוהים אפילו יחסית לאזור המרכז. אלו נתונים שיכולים לעזור מאוד להוצאת פרויקטים אל הפועל בזכות הרווח הגבוה עבור הקבלנים והיזמים. אף על פי כן, ישנה רתיעה מסוימת מעבודה בעיר בעקבות הקשר עם העירייה והגורמים הרלוונטיים שאינם מקלים על הבנייה ולעיתים אף מקשים עליה כך שהיא לא יוצאת אל הפועל.
העירייה
מצד אחד, וודאי שלעירייה עצמה יש אינטרס גבוה להוציא אל הפועל פרויקטים של תמ"א 38. דירות רבות יותר, תושבים נוספים, מיסים והיטלים, העיר נראית טוב יותר והדיירים מרוצים. הרי ברור לכולם לאור כל אלו שהעירייה צריכה לדחוף בהקדם לביצוע הפרויקטים הללו. אך מהצד השני ניצבת האחריות הברורה של העירייה לדאוג לתושבים. הרי תוספת של תושבים מצריכה גם היערכות חדשה מבחינת שטחי ציבור. הוספה של גנים, בתי ספר ואפילו גינות לא יכולה להיעשות ביום אחד ולפעמים היא לא יכולה להיעשות כלל מסיבות טכניות. לכן חשוב לבחון היתכנות של פרויקט בנפרד.
הדיירים
באזור המרכז הדיירים כולם דוחפים לעבר תמ"א 38. הרי ערך הדירות עולה במאות אלפי שקלים כאשר משווים בניין ללא מעלית ובן שלושים, לבניין חדש ומשופץ עם חניות, מעלית וממ"ד בכל דירה. מי לא ישאף לשדרוג שכזה? האינטרס של הדיירים הוא ברור ומובן, ולהם יש צורך לנסות ולגרום למערכת לעבוד לטובתם.
